האם שימור הוא קללה או ברכה? למי הזכות על העיר הלבנה? מה קורה לתל אביב-יפו?  

איך ממציאים מיתוסים עירוניים? איך חושבים מחדש על זכויות אוויר? האם העיר הלבנה כמרחב ציבורי מאפשרת פעולה אזרחית? 

 

במהלך ארבעה חודשים, מספטמבר 2022 ועד ינואר 2023,  חקרו משתתפי הרזידנסי את הנושא של שימור היסטורי ונחלת הכלל - בין האינטרס הציבורי לפרטי. הרזידנטים בחנו את הקונפליקטים והשאלות השונות, שמעוררת הכרזת אונסק״ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם) ב-2003 על העיר הלבנה של תל אביב–יפו כאתר מורשת עולמי, ואת האתגרים העולים מההכרזה זו 20 שנה אחריה.

 

מטרת תוכנית הרזידנסי בבית ליבלינג היא לקדם חקירה משותפת ופעולה, במסגרת פלטפורמה לדיון על תהליכים המתרחשים בעיר. 

 

התוכנית היא חלק ממחקר רב-תחומי משותף עם המעבדה למדיניות תכנון בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים  בטכניון (ייעוץ אקדמי פרופ' ניר מועלם וד"ר עינת מנדלסון שוורץ). המחקר בוחן אתגרים וקונפליקטים הנובעים ממדיניות בתחום שימור המורשת הבנויה, בפרט באתרים המוכרזים על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית, תוך ההתבוננות במקרה הבוחן של העיר הלבנה בתל אביב-יפו. המחקר בודק מהם המתחים המתעוררים באתרי מורשת עולמית, וכיצד (והאם) מדיניות בתחום שימור המורשת הבנויה מחריפה או ממתנת מתחים אלה.

 

ב-15 ביוני 2023 תיפתח תערוכה, שתדון בנושאים שעלו במהלך תוכנית הרזידנסי. 

 

שותפים לפרויקט מהמעבדה למדיניות התכנון בטכניון: פרופ' ניר מועלם וד"ר עינת מנדלסון שוורץ.

ניהול אמנותי ואוצרות: אדריכלית סברינה צגלה
עוזרת לאוצרת: דנה גוטמן

 

​​באדיבות פורום התרבות האוסטרי, שגרירות אוסטריה בתל אביב

​

​משתתפי התוכנית

סוזנה מריאכר [Mariacher] היא אמנית אוסטרית העוסקת בהוראה, בעיצוב חברתי, באמנות השתתפותית ובאדריכלות. בלב עשייתה פועמת התשוקה לחשוב מחדש את המורשת האדריכלית ואת המרחב הציבורי בהקשר החברתי-הפוליטי שלהם. היא משתפת פעולה עם יחידים וקבוצות בפעולות של התערבויות במרחב, במיצגים ובפרויקטים אמנותיים-חברתיים, בתביעה מחדש של המרחב ובפיתוח המושג "מרחב ציבורי". מריאכר חברה בקולקטיב האדריכלי AKT, ולאחרונה נבחרה עם הרמן צ'ך [Czech] לאצור את הביתן האוסטרי בביאנלה לאדריכלות בוונציה ב-2023. 

​

דניאל צ'צ'יק הוא צלם מערכת "הארץ" ועורך ראשי של בלוג הצילום "חשיפה" בעיתון. צ'צ'יק בוחן את הסביבה הטבעית שלו באמצעות פרקטיקה צילומית המתרכזת בחיפוש אחר ביטויים חזותיים של רגש עכשווי הטבועים בנוף ובבני האדם. עבודותיו מוצגות הן כסדרות של תצלומים והן בספרי אמן. הפלטפורמות השונות, שהוא פועל בהן, מאפשרות לו להציג נרטיבים משתנים באמצעות אותם תצלומים. צ'צ'יק עובד עם סרטי צילום שנחשפו לעיתים לקרינה ונשמרו בתנאים מזיקים כדי להדגיש את המאפיינים החומריים של מדיום הצילום ושל מושאי העבודות.

​

ציפה קמפינסקי עיתונאית לשעבר ("חדשות", "העיר", "מעריב"), היא עורכת, מדריכת עורכים ועיתונאים, מרצה ויוצרת. בעשור האחרון היא חוקרת ומתעדת את השינויים האורבניים - הגדולים והקטנים - המתחוללים בשכונת פלורנטין בתל אביב באמצעות שיטוט יומיומי ואיסוף מידע, חזותי בעיקר, כהמשך לעיסוקה בתרבות רחוב. הציגה תערוכות יחיד בגלריות האלטרנטיביות החללית, משונע, הבית האדום, ובתערוכות קבוצתיות, ביניהן במוזיאון נחום גוטמן ובמוזיאון חיפה לאמנות. במשך שנים כתבה בלוג על אודות שכונת פלורנטין בשם "סטריט ויו", שהתפרסם באתר "אקסנט" מבית Ynet.  

 

עומר קריגר הוא אמן רב-תחומי היוצר מיצגים ועבודות וידיאו ואוצר תערוכות ופעולות במרחב הציבורי. הוא מתעניין ביחסים שבין אמנות, אזרחות ופעולה, ומחבר בין פעולות פרפורמטיביות, סיטואציות חברתיות, צורות של התאספות ציבורית וכוריאוגרפיות אזרחיות, בהקשרים מקומיים ובינלאומיים. קריגר הוא מייסד ומנהיג-משותף של גוף המחקר והפעולה "תנועה ציבורית“ (2006-11);  מנהל אמנותי של פסטיבל "מתחת להר" לאמנות ציבורית חדשה (2011-2005), ומנהל אמנותי ומייסד-שותף של 1:1 - מרכז לאמנות ופוליטיקה בתל אביב (2018-). בספטמבר 2022 התקיימה בפסטיבל ישראל הבכורה של המופע רב-המשתתפים החדש שלו – "פינוי".

 

שיר רז היא אמנית רב-תחומית החוקרת את האופנים בהם מוענקת משמעות למקומות ביחס להקשרם ההיסטורי. היא יוצרת מיצבים המשלבים טכניקות מסורתיות של צילום, ליתוגרפיה ורישום עם מכניזמים עכשוויים, חומרי ארכיון והדפסות תלת-ממד, הקושרים בין ההיסטורי לבין העתידני. עבודותיה הוצגו בתערוכות בישראל ובעולם, בין היתר בגלריה סאצ'י, ברויאל אקדמי ובטייט מודרן בלונדון ובמוזיאון הייסטינגס בבריטניה. זוכת פרס האמן הצעיר של משרד התרבות (2022), מלגת לימודים מהרויאל קולג' אוף ארט ופרס מצוינות בצילום ע"ש יוסי ברגר מטעם האקדמיה בצלאל. השתתפה בתוכניות שהות אמן בערד (2018), בבידוד רזידנסי (2020), בגלריה בכברי (2021) ובסמינר הקיבוצים בתל אביב (2021). 

​

אלנה שטלצר היא אמנית מושגית ישראלית ילידת גרמניה שעבודתה מבקרת מערכות חברתיות ופוליטיות, בעיקר אלה המזוהים עם עולם האמנות. שטלצר מוכרת בעיקר בזכות המיצבים הגדולים שלה שנקשרים לשדה הביקורת המוסדית ומתבטאים באופנים של שינויים והפרעות אדריכליים. לעיתים היא משתמשת במוסדות הן כנושא של העבודה והן כאתר שלה, באופן שלפרקים מעורר מחלוקת, כמו למשל בעבודת הגמר שלה לתואר הראשון Harpoon 12 במכללת שנקר, עבודה שנבחרה לתצוגה בטריאנלה של המודרניזם בברלין (2019). בעבודה SUBMISSION  (2022) היא מחשבת במדויק את כמות המתח שיכול לשאת הבניין של האקדמיה לאמנות בצלאל לפני שהוא מגיע לנקודת השבירה שלו. שטלצר השלימה שני תארי מסטר – אחד בפילולוגיה ופילוסופיה גרמנים מטעם האוניברסיטה של וינה, ואחד באמנות בבצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב (2022). היא זכתה בפרס עידוד היצירה של שנקר (2019) ומענק הצטיינות מטעם קרן דניאל אריסון (2019).