חלל: עומר איתח

על פניו בחלל האדריכלי האלמנטים הגנריים נשארים דוממים ואילמים, מנסים להדהד התרחשות דרך הביטוי השפתי שניתנו להם: דלתות, תקרות רצפות וכדומה. עם זאת, המקום הנוצר על ידיהם הופך מסימנים וקווים שהופיעו תחילה על דף לבן למקום נרטיבי, לטקסט המדובר על ידי המשתמשים בו, כזה שתחילתו וסופו מדוברים בפיהם.

כפל המשמעות השפתי של המושג חלל עומד במרכזה של התערוכה, פעם כמרחב ופעם כהעדר של אדם שנפל. העבודות המוצגות מהוות פיתוח מותאם חלל של עומר איתח, בוגר לימודי אדריכלות בטכניון אשר שכל את אחיו, סרן הראל איתח, בשנת פרויקט הגמר. השפעות האירוע הובילו את עומר לרתום את מחקרו במסגרת הלימודים למיפוי אישי, פרקטיקה להתמודדות וחקירה של החלל שנפער בחייו האישיים עם האובדן של אחיו.

בתערוכה, מבקש איתח לבחון את רבדיו של המקום הפיזי כאשר יוצקים אליו זיכרון אישי משמעותי, להתבונן בחלל האילם דרך הקול של אחיו וסיפורו. פעולה זו נעשית דרך בחינה של המקומות האחרונים בהם שהה אחיו של איתח - הבית שבו גדלו, קיבוץ נחל עוז, חאן יונס, ובית החולים סורוקה, שבו נפטר מפצעיו. העבודות מכוונת זרקור אל התפר שבין המקריות שבחללים אלה למשמעות העמוקה שנוצקה בהם לאחר מותו של אחיו. נקודת חיבור זו היא מבחינתו הנקודה שבה האלמנטים האדריכליים הופכים מאוניברסליים וגנריים לחלק מנרטיב אישי, אליו הוא מזמין את המבקרים להיכנס - להביט דרך החלונות, להיכנס דרך הדלתות ולהציץ אל חללים של זיכרון ומשמעות סובייקטיבית וכואבת.

ליווי אוצרותי: שירה לוי בנימיני
עוזרת הפקה: טליה הורביץ
הקמה: עומר איתח, ליאב לוי
עיצוב גרפי: אלכס טל אשר

ליווי פרויקט הגמר בטכניון
מנחים: אדר׳ גבי שוורץ וד״ר דקלה יזהר
ייעוץ אוצרותי: ד"ר יוני אבידן

מוקדש לסרן הראל איתח, אחיו של היוצר

ביו

עומר איתח (1996, נתניה) הוא אדריכל ויוצר בעיר תל אביב. בוגר תואר ראשון ושני מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, שם זכה להכרה מקצועית נרחבת כבר במהלך לימודיו.

בין הישגיו, זכייה באות האדריכלות הישראלית בקטגוריית "אדריכלות המחר", זכייה בתחרות תכנון המכון להנדסה ימית בטכניון, וכן זכייה בתחרות "מגורי העתיד" של משרד האדריכלים האיטלקי Fuksas, במסגרתה גם התמחה במטה החברה ברומא. בהמשך דרכו שימש כשופט באות האדריכלות הישראלית.

התערוכה "חלל", עוסקת בשכול האישי שחווה עם נפילתו של אחיו הראל ז"ל, מפקד צוות בסיירת גבעתי בתחילתו של פרויקט הגמר בלימודיו ולכן התערוכה בוחנת את המשמעות הכפולה של המילה חלל, כמרחב אדריכלי וכאובדן, מנקודת מבטו של אח שכול ואדריכל צעיר. היא עוקבת אחר המסע האישי של עומר, דרך התחנות בחייו של הראל, ומנסה לגעת באובדן העמוק באמצעות חקר המרחבים הפיזיים והרגשיים שנותרו לאחר נפילתו.

עבודתו של איתח נוגעת ברגישות אנושית, חקר עומק של מושגים מרחביים, וחיבור עמוק בין האישי לציבורי, בין אדריכלות לאמנות וזיכרון.