חדר הפרויקטים: מה שהיה ומה יהיה | ציבי גבע

מהי העיר הלבנה 009 

פתיחת התערוכה: 15.10.2024, יום שלישי, 20:00

נעילת תערוכה: 25.1.2025

בתערוכה התשיעית בחדר הפרויקטים חוזר האמן ציבי גבע להצעת התצוגה שלו לביתן הישראלי לאמנות בוונציה ב-2003, הצעה שלא התקבלה. הביתן המודרניסטי, שתוכנן ב-1952 על ידי האדריכל זאב רכטר, עמד אז, על פי השמועות, בפני הריסה, לקראת שיפוץ והתאמה לצרכי תצוגה מעודכנים.

במציאות הסוערת של 2003 (פיגועי התאבדות בארץ, פיגועי אל קאעידה, מלחמת המפרץ השנייה, גינויים לישראל בעולם ) גבע לא מצא טעם בתליית עבודות בתוך הביתן, והציע כ"אקט טוטאלי", לחולל פיגוע בביתן.

גבע מבקש להצביע על מנגנון של הרס ובנייה כמרכיב מרכזי בזהות הישראלית, ואולי אף היהודית: מהמבול ומגדל בבל התנ"כיים ועד לחורבות המלחמות; ואתחול (ריסטרט), המבטא גם משאלה לריפוי.

הפניית המבט הביקורתית להריסת "הבית" (או הביתן) חושפת את האלימות של הרגע. האם הרגע חלף? ערמת הריסות כביטוי לפגיעה עצמית, כמעט התאבדותית, מזמינה התבוננות רפלקטיבית בפצע. ובגל החורבות גבע מבקש לכלול את "האני והאחר בבליל אחד בלתי ניתן להתרה"; לבטל את הדיכוטומיה של הסכסוך - הפלסטינים והישראלים כטובים ורעים - ולהציג סיטואציה אנושית, שבה כל הצדדים הם קורבנות של הסיפור הטרגי.

כך, הביתן הישראלי בוונציה, המהווה גם מטאפורה לאתוס הציוני המזוהה עם האדריכלות המודרניסטית, ומייצג את בניין הארץ הופך עם הריסתו המדומיינת לסמל של הזהות הישראלית ההולכת ומיטשטשת, הולכת ומתפרקת, ומחפשת צורה.

הבחירה להציג בחדר הפרויקטים הצעה בת 20 שנה, השמה כאובייקט לראווה את חורבות הבניין המודרניסטי - שהוא גם מטאפורה לחזון הציוני - מהדהדת את המציאות היומיומית של חיינו בארץ גם כיום בימי מלחמה והרס בלתי נגמרים; כמו גם באופן עקיף את ההיסטוריה המתמשכת של הריסה, מחיקה ואתחול הנקשרים בפרויקט הבנייה הישראלי ובפרויקט השימור וההתחדשות של העיר תל אביב-יפו. בימי מאבק על זהותה של המדינה, ההצעה של גבע נראית רלוונטית מתמיד.

את נקודת השבר והאתחול המדומיין - אוטופי או דיסטופי - שלאחריה, יש לחשוב מחדש. בלב הדיון עולה השאלה: מה והאם יהיה כאן "אחרי"? איזה חזון יוכל להפציע מבין ההריסות?

אוצרת: אדריכלית סברינה צגלה

ע' אוצרת: מיכל ליכטנשטיין, נועה הלן עמרי

אסיסטנטיות לציבי גבע: טליה שליט, אביטל ענבר

הקמה: כרמל בן-אור, ליאב לוי

צילום וידאו: דניאל ליברמן

הדמיות: ליאת רפפורט

עריכה: ציפה קמפינסקי

תרגום: סיוון רווה

עיצוב גרפי: רן מלול

מודל: מיכל דוד

תודה מיוחדת לאלה איתן ולליטל מגידיש

ציבי גבע, מבכירי האמנים בישראל, עוסק בעבודותיו בקיום הישראלי-פלסטיני, בזהות מקומית ובמשמעות התרבותית, הפוליטית והאישית של סמלים ומושגי יסוד בחברה - הסכסוך, המלחמות וגם היומיום. הוא נולד ב-1951 בקיבוץ עין שמר, חי ועובד בתל אביב ובניו יורק. מאז 1979 גבע מציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות במוסדות מובילים בארץ ובעולם, כולל הביתן הישראלי בביאנלה ה-56 בוונציה (2015). עבודותיו נכללות באוספים ציבוריים ופרטיים גדולים. הוא זכה בפרסים ומענקים רבים, בהם פרס סנדברג ממוזיאון ישראל, ירושלים; פרס קרן מנדל ואווה פונדיק ממוזיאון תל אביב לאמנות; ופרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות הישראלי. גבע הוא פרופסור בבית הספר לאמנויות חזותיות, תוכנית MFA, ניו יורק; באוניברסיטת חיפה ובבית הספר לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל.

חדר הפרויקטים

התערוכה "מה שהיה ומה יהיה" היא התשיעית המוצגת בחדר הפרויקטים בבית ליבלינג, מרחב שמזמין יוצרות ויוצרים לקחת חלק פעיל בחקירה ביקורתית של השאלה "מהי העיר הלבנה?" כחלק ממחקר רבתחומי, אלטרנטיבי, שיתופי ומתמשך, שמתייחס אל העיר הלבנה כאל פלטפורמה לדיון עכשווי בשימור, עירוניות, זהות ותרבות בעיר. חדר הפרויקטים הוא הקצה הפתוח של תערוכת הקבע בבית ליבלינג, המגוללת את סיפורה של העיר הלבנה, אחד מיני רבים, כנקודת מוצא לסיפור מתהווה. חלל זה מזמין את הציבור היוצר והחוקר להתיחס לסוגיות ואתגרים עכשוויים מקומיים ועולמיים, להציג נקודות מבט שונות ונרטיבים חלופיים. העבודות המוצגות בחדר הפרויקטים נבחרות בהליך של "קול קורא".