למפות את הבלתי-נראה
- סתו אקסנפלד
- לפני שעתיים
- זמן קריאה 3 דקות
מפה היא דרך לספר סיפורים על מרחב. היא מגדירה גבולות, מייצגת מידע, ומשקפת תפיסות עולם. מה קורה כשמחליפים תצפית אובייקטיבית בחוויה חושית? בשנים האחרונות יותר ויותר פרויקטים של עיצוב ומחקר עוסקים במיפוי חושי בניסיון לשרטט את העולם דרך הריח, הצליל, המגע או הרגש. התוצאה היא לא רק חוויה רב-חושית, אלא גם הזמנה להסתכל, להריח, להאזין, ולמשש מחדש את המוכר והידוע.
לקראת סדנת המיפוי שתערך ב-25 באפריל, בחרנו לספר לכם על ארבעה פרויקטים שמציעים מבט חושי וייחודי על הסביבה העירונית – כל אחד מהם בוחן את הקשר בין החושים למרחב, ומזמין אותנו לחוות את העיר אחרת.
על אף
קייט מקלין (Kate McLean) מעצבת וחוקרת בריטית, יוצרת זה למעלה מעשור ״מפות ריח״ של ערים כמו פריז, אמסטרדם, ניו יורק ואחרות. בעזרת משתתפים מקומיים היא אוספת תיאורי ריח, מקטלגת ריחות לפי עונות ומקומות, ויוצרת מפות חזותיות עשירות ברובד תחושתי – החל בגשם טרי שהותיר סימן על מדרכות וכלה בשווקים מתובלים. הפרויקטים שלה מזמינים את הצופה לחוות עיר לא דרך עיניים, אלא דרך חוש הריח – החוש שהכי מזוהה עם זיכרון ועם רגש.
מפה מפעימה
האמן כריסטיאן נולד (Christian Nold) תמיד הוקסם ממפות, בפרויקט Bio Mapping החליט נולד לגייס תושבים מקומיים, צייד אותם במד דופק ומכשיר GPS ויצא איתם לסייר ברחבי העיר כדי למפות את הרגש שהם חשים. כל עלייה או ירידה בדופק סומנה על גבי מפה, כך ביקש נולד לבנות מפה רגשית של העיר – אזורים שמעוררים מתח, פחד, התרגשות או שמחה. כך הצליח הפרויקט לעורר שאלות על האופן שבו מרחב משפיע על הגוף והנפש, ואיך חוויות אישיות הופכות לחלק מנוף קולקטיבי.
צלילי העיר
פרויקט London Sound Survey נולד מתוך אהבה לקול ולמרחב האורבני. הוא החל כאוסף אישי של הקלטות שדה, והתפתח לארכיון עשיר שמכיל מאות הקלטות מהמרחב הציבורי של לונדון – מהגרר של רכבת תחתית ועד לשירת ציפורים בשעת בוקר מוקדמת בפארק. כל צליל מתויג לפי מיקום וזמן, ומשובץ על גבי מפת צלילים אינטראקטיבית. כך נוצרת חוויה ייחודית: מיפוי של העיר לא דרך עין המצלמה, אלא דרך האוזן.
הפרויקט מחולק לקטגוריות כמו “Sounds of the City”, “Voices”, “Past Sounds” ו-“Sound Maps”, והוא כולל גם הקלטות היסטוריות (כמו קריאות רוכלים מלפני עשרות שנים), לצד תיעוד עכשווי של צלילים שיכולים להיעלם – כמו פעמוני אופניים, קרקושי חשמליות, או תדרים של מקלטי רדיו ישנים. זוהי לא רק עבודת תיעוד, אלא ניסיון לשמר היבט תחושתי של תרבות עירונית שלרוב נעלם מהזיכרון הקולקטיבי – משום שהוא לא נכתב, לא מצולם, רק נשמע ונשכח.
הפרויקט הוא למעשה מסמך היסטורי-תרבותי וגם כלי אמנותי ומחקרי. חוקרי עירוניות, אמני סאונד, אדריכלים ומעצבים משתמשים בו כדי ללמוד על המרקם הקולי של העיר, ועל ההשתנות שלו עם הזמן, הטכנולוגיה והפוליטיקה. לדוגמה, אפשר להשוות הקלטות ממרכז העיר בשנות ה-90 להיום, ולזהות שינויי צפיפות, שפה ותנועה.
המייסד של הפרויקט Ian Rawe, שנפטר ב-2021, היה דמות מפתח בתחום הסאונד האורבני. הוא התייחס לפרויקט לא כאל אמנות סאונד אלא כאל אתנוגרפיה קולית, שבה הצלילים מדברים בשם מקום, זמן, והאנשים שחיים בו. הפרויקט הזה הוא תזכורת לכך שעיר היא לא רק מה שרואים – אלא גם מה ששומעים. וכאשר מאזינים ללונדון מגלים עיר אחרת לגמרי: חיה, רב-שכבתית, מלאה בקולות שנמצאים כל הזמן סביבנו – אבל רק לעיתים נדירות אנחנו באמת מקשיבים להם.
הליכה בעקבות קול
בשנת 1999 יצרה האמנית ג׳נט קארדיף (Janet Cardiff ) סיורים קוליים שבהם המאזין הולך ברחוב אמיתי, תוך שהוא מאזין להקלטה של הליכה אחרת, עם סיפור אישי, רמזים קוליים המשלבים בין מציאות לבדיון. קארדיף לא ממפה את המרחב, אלא את החוויה בתוך המרחב, וכל סיור הפך את העיר לתפאורה לסיפור, לזיכרון, לדמיון.
מיפויים חושיים לא מבקשים לדייק במדידה, אלא להרחיב את החוויה – לשרטט את העיר כמו שהיא נחווית, לאו דווקא כמו שהיא נראית. הם מבליטים את הצד האנושי, הגופני והבלתי-מדוד של המרחב – ומזכירים לנו שעיצוב יכול לגעת, לרגש, להשפיע גם מבלי לומר מילה. אנחנו מזמינים אתכם.ן לעצור, להריח, להאזין ולשאול: איך אני חווה את המרחב – ואיך הייתי ממפה אותו, לא דרך גוגל, אלא דרך הגוף?
Commentaires