בעידן שבו הערים שלנו הופכות צפופות ואטומות יותר, סטודיו Sela מציע חזון חדש: להפיח חיים בקירות. באמצעות טכנולוגיות מתקדמות של מידול ממוחשב וייצור רובוטי, האדריכל שמוביל את הסטודיו, רפאל פוגל, בוחן כיצד חזיתות מבנים יכולות להפוך למרחב שיארח צמחייה ובעלי חיים. במסגרת השתתפותו בתוכנית ההאצה (אקסלרטור) החדשני Under Construction, שוחחנו איתו על הפיילוט שהוא מפתח, שמחבר בין אדריכלות לטבע, במטרה להעשיר את המגוון הביולוגי ולשנות את פני הסביבה העירונית.
מה הוביל אותך להקים את סטודיו Sela?
הרעיון מאחורי הקמת הסטודיו הוא למנף מידול ממוחשב וייצור רובוטי ליצירת התקנות אדריכליות ייחודיות. הסטודיו בא לחקור אסתטיות ואת הפוטנציאל האקולוגי של עיצוב דיגיטלי. כשאנחנו מסתכלים על ערים והמבנים שבהם, רוב המשטחים ישרים וחלקים. התוכנות של היום מאפשרות למדל אלמנטים מורכבים מאוד. באותו הזמן מדפסות תלת ממד ורובוטים מאפשרים לתרגם את המידע הזה לעולם הגשמי.
כאדריכל אני שואל את עצמי - מה אם קירות וחזיתות היו מבטאים את היכולת הטכנולוגית הזאת?
מה הערך הדקורטיבי והאקולוגי של מורכבות? זאת שאלה פתוחה שאני שואל את עצמי עוד מימיי פרויקט הגמר שלי בלימודים.
״מדפסות תלת ממד ורובוטים מאפשרים לתרגם את המידע הזה לעולם הגשמי״, באדיבות סטודיו Sela
מה עשית בפרויקט הגמר?
אני למדתי אדריכלות ב-AA בלונדון. פרויקט הגמר שלי היה עיצוב מחדש של בית מלון בניו-יורק. הרעיון היה לתכנן אותו מחדש באופן כזה שיאכלס בני אדם וחיות כאחד. המלון מזמין את בעלי החיים הנמצאים בעיר בכלל ובסנטרל פארק בפרט להיות חלק מהחזית, מהפנים ומהחוויה אותה הוא מספק לאורחים: חווית טבע פרועה בג'ונגל העירוני של מנהטן.
ואיך זה בא לידי ביטוי מבחינה עיצובית?
זה בא לידי ביטוי בשני היבטים מרכזיים, צורה וחומר. בהקשר של הצורה, ישנן צורות שיכולות לאפשר מעבר והתבססות של מיני צמחים ובעלי חיים על גבי חזיתות. יש לכך תקדימים בעיר ובטבע. סדקים יכולים לאפשר התבססות של צמחים מסוימים כמו גם כיסים בהם מצטבר מצע וחומר אורגני. חרכים וגומחות יכולים לספק מחסה לבעלי חיים קטנים וציפורים יכולות לקנן בתאים עם נפח וגודל פתח נכון.
ואז באמת יש את השאלה של החומר. מהן תכונות החומר שהכי מטיבות עם האמביציה הזאת?
איך התחלת לבחון את הדברים האלה?
אני עדיין בוחן אותם. אני כרגע עובד עם בלוקים של בטון תאי מאושפר באוטוקלב (AKA איטונג). איטונג זו אחת החברות שמייצרת את הבלוקים האלה בישראל. בטון תאי מאושפר באוטוקלב זה למעשה ערבוב של סיד, סיליקטים מעט מלט ואבקת אלומיניום. האבקה מייצרת בועות אוויר ומתפיחה את התערובת. לאחר מכן החומר מועבר לאוטוקלב – תנור לא חם במיוחד, עם אדים. לבסוף נוצר החומר שנקרא AAC. ממנו מייצרים בלוק בנייה משופר שיש לו תכונות תרמיות טובות, בגלל כל נקבוביות האוויר שיש בו.
החומר זמין, ונוח לכרסום. אני יכול לעבד אותו ולייצר דברים יפים ומרשימים מבחינה צורנית. אבל אני עדיין בודק את ההתאמה שלו לצד האקולוגי. מצד אחד הוא מחוספס, נקבובי ויכול לספוח מים במידה מסוימת. ערך ה-PH שלו בסיסי והופך לניטרלי עם הזמן, שזה משהו שהוא לכאורה מתאים. אבל יש לי עדיין שאלות פתוחות לגבי הדבר הזה.
איך אתה בודק את ההתכנות של זה?
אני עורך ניסויים. הצבתי קיר עם מקטעים שונים, שבהם אני בוחן משטרי השקיה, מצעי שתילה וצמחים שונים. לאורך זמן אני מקווה לראות איך הצמחייה והחומר מתנהגים. יש מקומות שבהם יש שינוי גוון - ירוקת שמצטברת על פני השטח, אבל זה לא משהו שמפריע לי, להפך. במיוחד מעניין אותי לבדוק אם החומר מתבלה או נשחק בעקבות החשיפה הממושכת למים ולתנאי מזג האוויר.
ומה אתה עושה במסגרת האקסלרטור?
האקסלרטור הוא הזדמנות לצאת מהעשייה היומיומית. שנייה להסתכל קצת יותר רחב, להיחשף, לפגוש אנשים, לדבר עם אנשים, לשתף ולשמוע. התכנית מבקשת לגבש פיילוט ליישום מידי. מבחינתי זאת הייתה הזדמנות מצוינת לבנות ניסוי קצת יותר מובנה. כזה שמכוון גם לבעלי חיים ומגובה בבקרה מקצועית של אקולוג.
לאן היית רוצה שהגישה הזאת תתפתח?
החזון הוא להפיח חיים בקירות. לייצר התקנות שמעוררות פליאה ומדגימות עתיד חלופי בו אדריכלות וטבע מתמזגים. לפתח את העיצובים והמיומנות מהתקנה להתקנה ולבסס ידע מעשי שיאפשר להעצים את המגוון הביולוגי בסביבה הבנויה. יש כאן גם כוונה לעודד שיח ולהעלות מודעות סביב הנושא של טבע עירוני: האם אנחנו מוכנים לפתוח את שערינו למנעד מינים רחב יותר?
למידע נוסף, בקרו באתר: בית ליבלינג – Under Construction.
תוכנית ההאצה (האקסלרטור) "Under Construction" הוא פרויקט של מעבדת בית ליבלינג, בתמיכת משרד הבינוי והשיכון הפדרלי של גרמניה, קרן תל אביב-יפו ומועצת עיריית תל אביב-יפו.
צוות:
אדריכלית שרון גולן, יוזמת שותפה ומנהלת המעבדה, בית ליבלינג - מרכז העיר הלבנה
אדריכלית גלית שיף, יוזמת שותפה ומנהלת התוכנית GS Climate Arch
פלוריאן אוטהוף, שותף ומוביל תקשורת
מלינה הארטמן, מנהלת הפרויקט, בית ליבלינג - מרכז העיר הלבנה
Commenti